כשהתחילה המלחמה באוקטובר 2023 נסגרה בי היצירה. נתתי למצב הזה את הזמן שלו. אבל קול קטן בתוכי ידע בדיוק מה אני צריכה.

יש דברים שאי אפשר להבין ואי אפשר לפתור רק באמצעות מילים. עבודה עם הגוף יכולה לפתוח ולשחרר אפשרויות שלא היו זמינות לפני כן - גם עבור העסק.

מה אפשר לעשות כדי שהיום החופשי שלנו ימלא אותנו באנרגיה וכדי שלא נרגיש שדווקא ביום הזה הזמן חומק לנו מבין האצבעות?

איך סדנה אחת הניעה בי גל של יצירה חדשה בעסק

ההשראה, מסתבר, נמצאת סביבנו כל הזמן. אז איפה היא בדיוק כשאנחנו צריכות אותה?

כשהילה הציעה לי להיות שותפה שלה, זה היה קצת כמו להציע נישואין בדייט שני. וזה עבד. מה הופך את השותפות הזו למדהימה ומה עשינו כדי ליצור אותה?