ההשראה, מסתבר, נמצאת סביבנו כל הזמן. אז איפה היא בדיוק כשאנחנו צריכות אותה?
דיברתי עם חברה שסיפרה לי בתסכול גדול איך בתור ילדה היא ממש אהבה לכתוב. ברכות לימי הולדת, דו״חות קריאה לבית הספר, כל דבר. ואילו עכשיו, כשהיא רוצה לכתוב פוסט עבור העסק המתהווה שלה, היא יושבת מול המחשב, וכלום. נאדה. איפה ההשראה הזאת שפעם היתה מגיעה בלי מאמץ?
ואז, תוך כדי שאנחנו מדברות, מתברר שההשראה מגיעה אל החברה שלי לעיתים קרובות. רק שבאופן מאוד לא נוח היא עושה את זה בתזמון גרוע במיוחד - תמיד היא מגיעה תוך כדי נהיגה (אוחח!) וזה לא בדיוק הזמן הכי נוח לכתוב את מה שעולה… אז מה היא עושה? מבטיחה לעצמה לזכור את הרעיון המעולה שלפתע פתאום צץ במוחה, בטוחה שהפעם - היא תזכור. וכמובן שעד סוף הנסיעה היא כבר שוכחת אותו...
״השתגעת??״ התלהבתי. "כשההשראה מגיעה זה רגע שלא מבזבזים! למרות שאמרת שאין לך השראה, הנה מגיעים אלייך רעיונות מעולים. מסיבה כזו או אחרת, הם נולדים בתוכך דווקא כשאת בזמן נסיעה. כל מה שאת צריכה זה למצוא את הדרך שהם לא ילכו לאיבוד. אפשר לחשוב על כל מיני דרכים. למשל, את יכולה לעצור רגע בצד, להקליט בטלפון את כל מה שעולה, ואז להמשיך לנסוע. כמה זמן זה ייקח, כמה דקות? זה שווה את זה. אח״כ בזמנך הפנוי תקשיבי למה שהקלטת ותהפכי את זה לטקסט שתוכלי להשתמש בו. כשההשראה מגיעה זה רגע מקודש ממש. רגע של חיבור. אל תתני לו ללכת לאיבוד, תשתמשי בו!"
ככה נאמתי לה בהתלהבות גדולה, ואז ידעתי שהנאום הזה יהפוך בעצמו לפוסט :)
כי בטח היא לא היחידה שחווה את זה...
באילו רגעים לא נוחים ההשראה מגיעה אלייך?
אליי הם מגיעים בדרך כלל רגע לפני השינה. כשאני כבר במיטה והעיניים תכף נעצמות. ואז אני נאלצת להיכנס עם עצמי למשא ומתן - האם אני עכשיו יוצאת מהמיטה לסלון, לוקחת את הטלפון (שלא נכנס לחדר השינה) וכותבת את מה שעלה, או שאני כבר אזכור את זה וארשום בבוקר? לפעמים אני בוחרת באפשרות הראשונה ולפעמים אני נכנעת ובוחרת בשנייה. נחשו מה קורה כשאני לא רושמת מיד? כמובן. אני שוכחת. תגידו שאני יכולה לשים מחברת ליד המיטה וזה יהיה קל יותר. זה כנראה נכון, אבל איכשהו זה לא באמת נוח לי. אז אני עושה את המאמץ הגדול יותר, יוצאת מהמיטה ורושמת. בשביל ההשראה - זה שווה את זה.
ומה קורה כשמתחילים לנצל את רגעי ההשראה ולא נותנים להם ללכת לאיבוד? הם מתחילים להגיע לעיתים קרובות יותר ויותר. או אולי נכון יותר לומר - אנחנו מתחילים לזהות אותם ולשים לב אליהם בקלות רבה יותר כשהם פה, ופתאום מגלים שהם פה הרבה יותר משחשבנו.
ברגע שהתחלתי לרשום את הרעיונות שעלו לי, הגיעו עוד ועוד בשטף גדול. דברים יומיומיים עוררו בי תובנות שראיתי בהן מספיק ערך כדי לכתוב אותן ולחלוק אותן.
ומה קורה אם מגיעה השראה, אבל היא לא קשורה לעסק שלי? איך זה עוזר לי?
הכל בסדר! מה בסדר, מעולה!
ההשראה מגיעה ממקום עמוק בתוכנו, שיודע בדיוק מה אנחנו צריכות עכשיו. אם מה שבוער בך כרגע זה לכתוב על המצב הפוליטי, לכתוב על ספרים שקראת, לכתוב על תהליכים אישיים שאת עוברת - תכתבי על זה. לעצמך או לעולם. וכשתבוא ההסכמה וההקשבה, תבוא ההשראה גם לתחומים נוספים בחיים. גם לעסק.
נסו את זה. ותתחילו עם השאלה מלמעלה: באילו רגעים לא נוחים מגיעים אליכן הרעיונות הכי טובים?
ככל שתכירו טוב יותר את הדרך שבה ההשראה נוהגת להגיע אליכן, תוכלו למצוא את הדרך שהכי טובה עבורכן לתפוס את הרגעים החמקמקים האלה בשתי ידיים.
-----------------------
תודה לחברתי היקרה, אילה טורג'מן פיטלקו, על ההשראה לפוסט ועל ההמחשה כיצד יכולים להגיע רגעי ההשראה החמקמקים. אילה היא תזונאית קלינית מזן אחר, עם דרך חיים מיוחדת ועם ניסיון מרשים בתזונה לתינוקות וילדים, צמחונות וטבעונות ואורח חיים בריא. ממש כדאי לעקוב אחרי הדף שלה "קרובה לצלחת - תזונה, ילדים ושאר ירקות", לא רק כי השם שלו ממש מגניב, אלא כי יום אחד היא תתחיל לפרסם שם יותר את רגעי ההשראה שלה, וזה יהיה שווה ממש 😜
אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.
lidor.hagar@gmail.com
מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)
留言