על התקופה שבה נסגרה בי היצירה

כשהתחילה המלחמה באוקטובר 2023 נסגרה בי היצירה. הפסקתי לכתוב. ברשתות, בבלוג, הרגשתי שאין לי מילים. הפסקתי ליצור דברים חדשים.

המשכתי עם הקיים. הודיתי על הפרויקטים שממשיכים. תהליכי ייעוץ מרגשים שעשיתי עוררו אותי לחיים. אהבתי את מה שעשיתי. אבל המשכתי עם הקיים. לא היה בי שביב של יצירה של משהו חדש. זכרתי שפעם, מזמן, לפני המלחמה, זה היה קיים בי. יצרתי סדנאות, מעגלים, פרויקטים חדשים. היתה בתוכי תנועה ואנרגיה. אבל המלחמה וכל מה שהתלווה אליה - כיבו את זה.

לא נבהלתי, נתתי לעצמי את הזמן. בכל זאת, מלחמה. ככה במשך כמעט שנתיים. עושה, ממשיכה, אבל משהו חסר. משהו חשוב וחיוני כל כך.

מתי זה השתנה?

ביוני 2025. המלחמה עם איראן.

היינו בבית. אין בית ספר. אין עבודה. פשוט מעבירים את הזמן. היה בסדר בסך הכל, התנאים שלנו היו טובים מאוד באופן יחסי, ואני מודה על זה מאוד. אבל לא היה ברור כמה זמן זה הולך להימשך, והרגשתי שאני לא יכולה להמשיך סתם להעביר את הזמן, בלי ניצוץ של חיים.

ואז עשיתי קנייה רגשית.

קניתי פסנתר. פסנתר חשמלי אומנם, אבל עדיין. והתחלתי ללמוד לנגן דרך אפליקציה נהדרת.

הקנייה הזאת לא הגיעה משום מקום. חודשים ארוכים לפני כן זה דגדג לי. ההיסטוריה שלי עם פסנתר מסתכמת בשנה אחת של לימודים בכיתה ד', שממנה יצאתי עם היכולת לקרוא תווים ועם היכולת לנגן את הפתיחה של הסימפסונים. זה לא מעט, אבל גם לא יותר מדי. ועכשיו, בגילי המתקדם, התעורר בי הרצון ללמוד לנגן. התעורר בי הרצון לקנות פסנתר. אבל התעכבתי עם זה. זאת הוצאה רצינית, והתלבטתי איזה פסנתר לקנות, מבין כל הדגמים וטווח המחירים, והתחלתי לחקור ולבדוק ולהשוות יתרונות וחסרונות, ובינתיים לא קניתי.

אבל כמה ימים לתוך המלחמה עם איראן הבנתי שזהו - זה הזמן. שמתי את ההתלבטויות בצד. התקשרתי לחנות של פסנתרים, התייעצתי עם המוכר המקסים איזה פסנתר לקנות, פירטתי את השיקולים שלי והוא המליץ לי על כמה אפשרויות. בחרתי. שילמתי. ולמחרת הגיע פסנתר.

מהיום למחר. ככה פשוט.

וכשהתחלתי לנגן, הרגשתי שערוץ היצירה שלי שהיה חסום - נפתח. הרגשתי שמחה, אנרגטית, נלהבת. הבנתי שלא סתם במשך חודשים אני מרגישה שאני רוצה לנגן. משהו בתוכי ידע משהו שעדיין לא הבנתי. זה היה כאילו שברגע שערוץ הנגינה נפתח, ככה השתחררו גם כל שאר ערוצי היצירה. הרגשתי אנרגיה אדירה של חיים והמון רעיונות התחילו מפעפעים, ולא רק רעיונות - גם ידיעה שאני הולכת לממש אותם. שאני כבר לא יכולה לחכות עד שאממש אותם.

היום, יותר מחצי שנה לאחר מכן, אני עדיין מנגנת כמעט כל יום, ואני עדיין מרגישה שהיצירה זורמת בי.

כתיבה, תנועה, סדנאות, הרצאות.

חדוות יצירה.

כי ככה זה עובד.

תנועה מביאה תנועה.

יצירה מביאה יצירה.

ומשהו עמוק בתוכנו יודע הרבה לפנינו מה אנחנו באמת צריכים.

מה הקול הפנימי שבתוכך כבר יודע?

-----------------------

אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.

lidor.hagar@gmail.com

מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)