על אנרגיה מינית ועל יצירה בעסק

לפני 5 שנים חברה אמרה לי שהיא נרשמה לסדנה על מיניות, והזמינה אותי להצטרף.

אמרתי לה שכל הסדנאות האלה שמגיעים אליהן גברים מבוגרים ונשים צעירות והן מדיפות ריח עדין של סליז לא מתאימות לי. היא אמרה לי שזאת סדנה לנשים בלבד. העיניים שלי נפתחו - נשמע מעניין, שלחי לי פרטים.

כמה ימים אח"כ הלכנו ביחד לסדנה של ביצת ג'ייד. זאת ביצה שמתרגלים איתה בעדינות ובקשב לגוף, בעיקר דרך תרגילים של כיווץ והרפייה. מה שהיא עושה מבחינתי זה להזרים בגוף אנרגיה שנובעת מתוך החיבור למיניות. זה לא קשור למין ולא קשור לסקס, זה קשור לתנועה הפנימית, להקשבה לעצמי, ליצירה.

בסדנה קיבלתי ביצה ולמדתי איך לתרגל באופן תיאורטי, ומשמעותי לא פחות - היה שיח פתוח ואמיתי של נשים בכל הגילאים על המיניות שלהן. נושא משונה שכזה, שהוא גם מרכזי כל כך וגם לא מדובר כל כך. כמה מרענן זה לשמוע מה נשים עוברות עם המיניות שלהן, וכמה מחבר זה לשמוע שכולן (כולן?) נושאות איתן משא, לא משנה אם הן תופשות את עצמן כנשים מיניות או לא, אם הן עברו טראומות מיניות או לא, אם הן משדרות קלילות או מבוכה לגבי הנושא. נדמה שכולן נושאות איתן משא כבד כלשהו.

בסדנה לא תרגלנו בפועל עם הביצה. כשהגעתי הביתה שמתי את הביצה במגירה, ושם היא נשארה. 4 שנים. וגם הסדנה נשארה במגירה.

עברו 4 שנים, היינו רגע לפני הפריצה של הקורונה לחיינו. הרגשתי שמשהו בחיי מבקש תנועה. שאזור האגן שלי מבקש תנועה. נזכרתי בביצה וידעתי שהגיע הזמן שלה. מסתבר שזה קטע ידוע, שנשים עושות סדנה, קונות ביצה, ואז היא ממתינה כמה שנים במגירה עד שמגיע הזמן שלה. והנה אחרי 4 שנים הגיע הזמן שלי.

חזרתי לחוברת מהסדנה והתחלתי לתרגל. 10 דקות ביום, כל בוקר.

לא מיד ראיתי את הקשר. אבל פתאום התחילו לעלות בי רעיונות שהרגשתי שאני רוצה להוציא החוצה. רעיונות שהרגשתי שצריכים להיכתב ולצאת לעולם.

אז עשיתי משהו שלא דמיינתי שאעשה ופתחתי בלוג והתחלתי לכתוב בו. כן, הבלוג הזה ממש. הפוסטים התחילו לנבוע ממני. והדבר הכי מרגש מבחינתי היה שגיליתי שפוסטים שאני כותבת יכולים ליצור שינוי בעולם האמיתי. זה כיף ומשמעותי גם פשוט שמישהי קראה פוסט והרגישה שהוא נוגע בה. אבל כשמשהו משתנה בעולם בעקבות משהו שכתבתי, כשמישהי מנסה משהו, מרשה לעצמה, משנה הרגל, מעזה - זה כמעט בלתי נתפס מבחינתי. ליצור השפעה בעולם האמיתי דרך מילים.

וזה קרה ממש זמן קצר אחרי שהתחלתי את התרגול הזה. ויכולתי לראות את הקשר הישיר בין הדברים. זה ריגש אותי ממש.

ואז אחרי חודש אחד שתרגלתי התחיל הסגר הראשון.

ובבית עם ילדה כל היום, כבר לא היה לי מתי לתרגל, והפסקתי.

אבל המשכתי לכתוב. מחשבות ותובנות המשיכו לצאת לעולם.

כמעט שנה עברה. בסגר השלישי הרגשתי שאני נכבית. האנרגיות נשאבו החוצה. אחרי השנה המטורפת שעברנו, הרגשתי שכל הטירוף שבחוץ מתחיל להשפיע עליי לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים.

וביחד עם זה שמתי לב שכבר הרבה זמן לא עלה בי רעיון חדש, יצירה, משהו שאני רוצה להוציא החוצה.

אז אחרי שנה של הפסקה, הוצאתי שוב את הביצה מהמגירה.

ושבוע אחר כך עלה כיוון עשיה חדש ומרגש, שכאילו רק חיכה לזמן המתאים לצאת החוצה.

אולי זה קשור ואולי לא. אבל זה מה שקרה.

אז החלטתי לכתוב על זה.

כי זה נושא שראוי לתת לו מקום.

בחיים לא כתבתי משהו שאפילו מתקרב לנושא של מיניות. לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה חשבתי שזה יצריך ממני מלא אומץ. ועכשיו באופן משונה זה מרגיש לי טבעי למדי.

ואולי זה חלק מהעניין. שלכתוב ולדבר על מיניות ועל הקשר שלה ליצירה ולהיבטים נוספים בחיינו לא יצריך אומץ, אלא יהיה פשוט וגלוי ונגיש לכולן.

אז הנה אני מעזה לדבר ולכתוב על זה, ויש בי רצון להנכיח את האנרגיה המינית כאנרגיה של יצירה ושל הגשמה, ולהזכיר לעצמנו שההנעה שלה וההנאה ממנה תלויות לגמרי לגמרי בנו.

יש הרבה דרכים לעשות את זה.

אבל קודם כל, צריך לדבר על זה.

שתי הערות חשובות:

יש דרכים שונות ומגוונות להניע את האנרגיה המינית. ביצת ג'ייד היא רק אחת מהן, וכתבתי עליה מתוך הניסיון האישי שלי. אני מזמינה כל אחת שהפוסט הזה מדבר אליה לצאת לחיפוש שלה ולמצוא את הדרך שטובה לה.

אם את מעוניינת לנסות לתרגל עם ביצת ג'ייד, חשוב ללמוד איך לעשות זאת בצורה אחראית ממורה מוסמכת. כמו כן, חשוב לרכוש ביצה באיכות גבוהה. אני למדתי אצל אפרת וולפסון ואני ממליצה עליה בחום, ויש כמובן גם מורות נפלאות אחרות.

-----------------------

אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.

lidor.hagar@gmail.com

מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)