הייתי בכנס TEDx ושמעתי שם הרצאה של מישהי עם סיפור חיים מטורף. מתוך הסיפור שלה, מהרקע שהגיעה ממנו והמקום שהגיעה אליו, היה ברור שיש לאישה הזאת עוצמות לא רגילות. ואיכשהו, כשהקשבתי לסיפור שלה, פשוט... השתעממתי. חיכיתי שהיא תסיים. לא הצלחתי להתחבר רגשית. זה היה ממש מבאס, כי היה ברור שיש כאן סיפור מדהים ואישה מעוררת השראה. ויכולתי לנחש גם למה זה קרה.
זה כנראה קרה כי "מומחים ל-storytelling" בנו לה הרצאה מלוטשת-מהודקת-על פי כל הכללים. הם לקחו את הסיפור שלה וארזו אותו בתוך אריזה צלופנית במבנה המדויק של איך מספרים סיפור טוב. ובדרך, הם הוציאו ממנו את הנשמה. כששמעתי אותה מדברת היה לי ברור שזה הסיפור שלה, אבל אלה לא המילים שלה. אלה מילים שמישהו אחר ניסח ואמר לה שככה אמורים לספר סיפור. קשה מאוד להתווכח עם מישהו שאומר לך שהוא מומחה והוא יודע איך להפנט את הקהל.
התוצאה היתה שלא יכולתי להתחבר לסיפור שלה רגשית, והוא פשוט הפך למשעמם. ואני לא הייתי היחידה בקהל שהרגישה ככה.
סיפור נוסף - יש מישהי שאני נהנית מאוד לקרוא את הפוסטים שלה ולעקוב אחרי הדרך שלה. היא עושה דברים מרתקים, הפוסטים שלה כתובים נפלא, ואני מרגישה שאני מקבלת מהם הרבה ערך. זה ברור שהיא מחוברת למה שהיא עושה ופועלת ממקום עמוק. לפני כמה זמן קראתי פוסט מעולה שהיא כתבה וממש התחברתי אליו. בסוף הפוסט היא הציעה להצטרף לוובינר חינמי בנושא שעניין אותי, והיה לי ברור שאני נרשמת. הייתי לקוחה בטוחה. נכנסתי לדף הנחיתה במטרה אחת - להשאיר את הפרטים שלי. אבל כשקראתי את הדף, התכווצתי כולי, ופשוט לא הייתי מסוגלת.
הרגשתי שהדף צועק עליי מכל הכיוונים: ״תירשמי! תירשמי! תירשמי!!!״ אבל הדבר הקשה יותר מבחינתי היה שבמקום להדגיש את הערך הרב שיש לוובינר לתת לי, היה שם ניסיון לגרום לי להרגיש כמה נורא זה יהיה אם אני אפספס אותו. דגש על כמה הידע הזה ייחודי ונדיר, לא יחזור יותר לעולם, ומספר המקומות מאוד מוגבל - וזו ההזדמנות האחת והיחידה לקבל את הידע הזה. כשמדובר על וובינר חינמי שמטרתו להגיע לכמה שיותר אנשים כדי שירכשו בהמשך מוצר בתשלום, זה אפילו קצת מצחיק. התחושה היתה שמופעל עליי לחץ לא נעים, ואפילו מניפולטיבי.
אז לא נרשמתי. למרות שהתוכן עניין אותי ולמרות שזה בחינם ובעצם למה לא? אבל לא הייתי מסוגלת לתת את פרטיי בדף שמכווץ אותי.
התחושה היתה, גם כאן, שאלה לא היו המילים שלה. כבר למדתי להכיר את השפה שלה, וזה לא היה זה. כשקראתי את דף הנחיתה שלה הרגשתי זרות.
למה היא עשתה את זה? אני יכולה רק לשער.
אני יכולה לשער שמישהו, אולי "מומחה" כלשהו, אמר לה ש"זה מה שצריך להגיד בשביל למכור", והיא כנראה השתכנעה לנסות את זה. זה כנראה גם עובד במידה מסוימת. אני בטוחה שנרשמו אנשים.
אבל בפרפראזה על מקיאוולי, האם אנחנו רוצים להביא אלינו אנשים מתוך אהבה או מתוך פחד?
ובהסתכלות רחבה יותר, האם זו הדרך למשוך אלינו אנשים שיישארו איתנו לטווח הארוך?
יכולות להיות כל מיני סיבות למה שאנשים לא יתחברו למה שאנחנו כותבות או אומרות. אחת הבולטות שבהן היא התרחקות מעצמנו. אני רואה את זה שוב ושוב. את זה שמרוב הרצון שמשהו יעבוד, אנחנו מפסיקות לסמוך על עצמנו וכותבות על פי מה שהקולות החיצוניים או הפנימיים אומרים לנו שאנשים רוצים או צריכים לשמוע.
יש לי אלרגיה לתבניות. כשאני מזהה תבנית שמישהי ניסתה להיכנס לתוכה בכוח, למרות שזה לא באמת התאים, התחושה שאני מקבלת היא תחושה של חוסר אותנטיות. זה לא אומר שצריך תמיד להמציא את הגלגל מחדש. טוב ללמוד מהניסיון - גם שלנו וגם של אחרים. אבל כשאנחנו מנסות לדחוק את עצמנו לתוך תבנית שלא באמת מתאימה רק כי אמרו לנו ״זה מה שעובד״, ״זה מה שמוכר״, ״את חייבת לעשות את זה כדי להצליח״ - מרגישים את זה. לפעמים קל לשכוח את זה, מול כל ההבטחות, אבל האמת היא שאף אחד לא יודע מה נכון לעסק שלך יותר טוב ממך.
העסק הוא חלק ממי שאת, ואין סיבה שתגידי בשם העסק דברים שאת לא שלמה איתם, כמו שלא היית רוצה לעשות את זה מחוץ לעסק.
לאנשים יש תפיסה שאם זה ״עסקי״, אז חלים על זה חוקים אחרים מאשר על יחסים בינאישיים אחרים.
זה לא נכון. האישי והעסקי הם חלק מדבר אחד שלם. הפעולות שלנו - גם כחלק מעסק או מארגון - מרכיבות את מי שאנחנו.
אם את צריכה להיאבק בעצמך כשאת מפרסמת, אז משהו הלך לאיבוד. ה"איך" חשוב לא פחות. להרגיש טוב ולהיות שלמה עם מה שאת עושה חשוב לא פחות. התחושה הפנימית שלך - תחושת ההתרחבות או הכיווץ - מסמנת את הדרך שנכונה לך. את יודעת מה נכון לך, וזה גם מה שימשוך אלייך בדיוק את האנשים שאת מחפשת.
-----------------------
אני מאמינה שיש דרכים רבות שמובילות לאותו מקום, וכל אחת צריכה למצוא את הנתיב שמתאים לה. אחרת זה פשוט לא יעבוד לאורך זמן. אני עוזרת למי שלא בטוחה עדיין באיזו דרך לבחור להבין את מגוון הדרכים שפרושות לפניה, ולבחור את זו שהכי משמחת אותה - וגם מביאה אותה למקום שהכי נכון לה.
אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.
lidor.hagar@gmail.com
מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)
Comentarios