בתור שכירות יש לנו ציפיות מסוימות מהמנהלות שלנו. בתור מנהלות יש לנו ציפיות מסוימות מהעובדות שלנו. יש התנהגויות שלעולם לא היינו מסכימות לקבל.
אבל כשאנחנו הופכות לעצמאיות, משהו משונה קורה שם.
לפני כמה זמן נפגשתי עם שחר, חבר טוב שיצא לעצמאות, והוא סיפר לי איזה מנהל מעולה הוא לעצמו. כשהיה שבוע הגאווה בתל אביב, הוא נתן לעצמו שבוע שלם של חופש לבלות. אחרי בוקר של עבודה אפקטיבית, הוא נותן לעצמו הפסקה ארוכה לשנ"צ. הוא תמיד מקפיד לפרגן לעצמו ולהחמיא על עבודה טובה שהוא עושה.
ובתמורה ליחס המעולה, הוא גם עובד מצוין. הוא משקיע, עובד ברצינות וביסודיות, לא מנסה להתנער ממשימות ולא מעגל פינות.
איזה כיף לו, הא?
בתור עצמאיות אנחנו לעיתים הופכות להיות הבוסיות הכי ביקורתיות שיש, ולא תמיד רואות מספיק את עצמנו ואת הצרכים שלנו. לא רק זה, לפעמים אנחנו נותנות לעצמנו משימות שאנחנו לא באמת רוצות לעשות או לא מבינות עד הסוף למה אנחנו צריכות לעשות אז זה. פשוט כי מישהו אמר שזה מה שצריך לעשות והאמנו לו. ועכשיו לכי תתווכחי עם עצמך... לא פשוט לעבוד ככה.
אז אני מזמינה אותך לקחת רגע לחשוב איזו מין מנהלת את לעצמך. והאם זו בכלל חייבת להיות בוסית, או שזו יכולה להיות שותפה..?
-----------------------
אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.
lidor.hagar@gmail.com
מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)
Comments