top of page

ימי מחלה לנפש

כשהייתי שכירה לקחתי ברצינות את הנושא של ימי מחלה. כלומר, ניצלתי אותם רק כשבאמת הייתי חולה, ומכיוון שזה לא קרה כמעט אף פעם, יצא שגם לא ניצלתי ימי מחלה כמעט אף פעם.


ידעתי שיש אנשים שקמים בבוקר ולא בא להם ללכת לעבודה, אז הם מתקשרים ואומרים שהם חולים. זה היה נראה לי לא מוסרי כלפי מקום העבודה.


עד שחברה אמרה לי פעם שמבחינתה ימי מחלה הם לא רק לגוף, הם גם לנפש. זה שינה את כל התפישה שלי.


לפעמים הנפש שלנו אומרת לנו שאנחנו צריכות מנוחה. זה יכול להיות מכל מיני סיבות. אבל אנחנו לא תופשות אותן כסיבות לגיטימיות להפסיד עבודה ולנוח, אז אנחנו ממשיכות. ואחרי שאנחנו מתעלמות ומתעלמות, הגוף מתערב ומאלץ אותנו לנוח באופן תקיף ואף אגרסיבי. בשלב הזה, לעיתים עם חום וחולשה, אין ברירה אלא לנוח.


אבל מה אם היינו לוקחות יום או יומיים מנוחה עוד קודם, מייתרות את הצורך של הגוף לדרוש את המנוחה שהנפש זקוקה לה, וחוסכות גם כאב פיזי וגם ימי מחלה ממושכים יותר? הרי גם מבחינת מקום העבודה זו עסקה משתלמת.


מכירות את זאת שעובדת שבועות בסטרס מטורף עד שהיא קורסת לאיזו מחלה, מושבתת למשך שבוע כשלפני כן לא יכלה לדמיין איך תוכל לקחת אפילו יום אחד של חופש, אחרי שבוע בבית מבריאה וחוזרת לעבוד בכל הכוח, עד למחלה הבאה?

אני מכירה לא מעט כאלה. זה מה שהרבה מקומות עבודה מצפים מאיתנו לעשות. זה מה שהתרבות סביבנו מצפה מאיתנו לעשות.


עבור עצמאיות יש פה עוד עניין. אם אקח יום מחלה זה לא רק עניין של מסירות לעבודה. זה כסף שלא ייכנס. זה לקוחות שיתאכזבו.

אבל מהי המחויבות שלי כלפי עצמי? כלפי הגוף והנפש שלי? מה המחיר של ההתעלמות מהצרכים הבסיסיים שלי?


מסתבר שמנוחה היא צורך בסיסי.

כלכלן בשם מנפרד מקס-ניף חקר מהם הצרכים האנושיים הבסיסיים שחוצים את כלל התרבויות, ומצא שיש תשעה כאלו, אשר אינם מסודרים בסדר היררכי כלשהו.

אחד מהתשעה הוא בטלה או פנאי.


אז הנה, זה אפילו מדעי.


עד כמה את מרשה לעצמך לנוח מדי פעם, עם לב שלם, לאו דווקא בזמן חופשה שתכננת מראש, אלא גם בתוך שבוע רגיל כשיש לך עוד המון עבודה להספיק?


גם אצל עצמאיות כנראה שבתמונה הגדולה המנוחה תשתלם גם עבור העסק.



*אני מרשה לעצמי לפרסם פוסט כזה דווקא עכשיו, בשלהי הסגר השלישי, כשנשים רבות מרגישות שאין להן רגע לנשום בין העבודה לילדים לאי הוודאות ומי בכלל יכול לחשוב עכשיו על מנוחה, כדי להזכיר לנו שיש פה צורך אמיתי, לא סתם פינוק. אני בהחלט מרגישה את הצורך הזה על עצמי. ויודעת שלפעמים צריך לעשות שמיניות באוויר כדי שזה יקרה, ולפעמים יהיה לזה גם מחיר, ועדיין, זה לא מותרות - זה צורך בסיסי.


-----------------------


אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.

lidor.hagar@gmail.com


מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)


פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page