top of page

חוסר הביטחון שלך שהוא בעצם לא שלך

אחד מכוחות העל הלא מובנים מאליהם שגיליתי שיש לי, ובכלל לא ידעתי שהוא כוח על, זה היכולת לזהות דפוסים קולקטיביים של חוסר ביטחון. הדבר הזה שינה לי את החיים.


יש סיבות רבות לכך שחוסר ביטחון נבנה ומתעצם בתוכנו. חלקן קשורות לילדות שלנו, לחוויות שעברנו, לדרך שבה התעצבנו. וחלקן בכלל לא קשורות אלינו באופן אישי, אלא לדפוסים קולקטיביים של חוסר ביטחון. אם נדע לזהות את הדפוסים האלה, נוכל להבין שזה לא שלנו, ואולי גם להשתחרר מהם.


בצבא התגייסתי לתכנית עילית, ״הטופ של הטופ״. פתאום הייתי מוקפת באנשים גאונים ממש, ואני הייתי רק ממוצעת. ודווקא הייתי עם זה ממש בסדר. אבל אז שמתי לב למשהו מרתק. האנשים האלה שסביבי, שלכל אחד אחר היה ברור לגמרי כמה שהם גאונים ומוכשרים ואדירים במה שהם עושים - כשהגענו לשיחות אינטימיות הם סיפרו את אותו הסיפור - כל ההצלחות שלהם עד עכשיו היו במזל, בפוקס. הם מתים מפחד מהרגע שבו המזל הזה יגמר ואז המסיכה תוסר מעל פניהם וכולם יראו את האמת הלא נעימה - שבעצם אין להם מושג. ובגלל שהיה לי ברור עד כמה האנשים האלה מוכשרים, הבנתי שהתחושה הזאת, שגם אני מרגישה אותה ממש, היא תחושה שקרית. היא לא יכולה להיות אמיתית. והשתחררתי ממנה. פשוט כך. בזכות זה שלא למדתי עליה באופן תיאורטי אלא ראיתי אותה מול עיניי. אפילו נתתי לתופעה הזאת שם ביני לבין עצמי: תסמונת המסיכה. סיפרתי עליה לכל מי שפגשתי שזיהיתי אותה אצלו. בהמשך אפילו הכניסו שיעור עליה לתכנית הלימודים באותה תכנית שהייתי בה. אחרי שנים גיליתי שבאמת יש תסמונת מוכרת כזאת, ואפילו יש לה שם דומה: תסמונת המתחזה. אם אתן מזהות את עצמכן בתיאור הזה, ממליצה בחום לקרוא עליה עוד.



בהמשך היתה עוד ״תסמונת״ שנתקלתי בה. קראתי לה ״תיאוריית היבלת״ בהשראת הזמרת לָלָלָלָה מהמחזה "הרטיטי את לבי" של חנוך לוין. החיים של לָלָלָלָה בזבל. בגלל היבלת שיש לה בזרת ברגל היא לא מצליחה להגיע לטונים הגבוהים, ובגלל זה הקריירה שלה נחרבת, וחיי האהבה שלה נחרבים, וכל חייה נחרבים. והיא כל הזמן מדברת על מה היה קורה אם לא היתה לה היבלת הזאת - איך היא היתה פורצת, ואז ואז ואז… וראיתי איך להרבה אנשים סביבי יש את ה״יבלת״ הזאת - תכונה כלשהי שאם רק היא לא היתה, כל החיים שלהם היו נראים אחרת. זה יכול להיות משהו פיזי, זו יכולה להיות נטיה מינית, זו יכולה להיות תכונת אופי, זה יכול להיות רקע משפחתי. כל דבר שאם רק הוא לא היה, היינו מעזות, היינו יכולות להצליח בענק וכל חיינו היו נראים אחרת. והצלחתי לראות את ה״יבלת״ שלי, ולהבין שהיא לא קשורה בכלל לכל הדברים שאני נמנעת מלעשות. איזה שחרור זה היה.


וכמובן, הדפוס הקלאסי: "אני צריכה ללמוד רק עוד קצת". רק עוד תואר, רק עוד קורס, רק עוד הכשרה, רק עוד... כדי שיהיה לי מספיק ביטחון לממש את השליחות שלי. כשחברה עם תואר שני, שלל הכשרות בתחום העיסוק שלה, ניסיון מקצועי עשיר ופידבקים מעולים חשבה להגיש קורות חיים למשרה שהיתה בדיוק בדיוק בתחום הניסיון והמומחיות שלה הייתי מופתעת כששמעתי אותה אומרת שהיא לא בטוחה שהיא מתאימה ויש רק עוד קורס ספציפי אחד שהיא צריכה לעשות כדי שתרגיש בטוחה מספיק. ראיתי שאין שום קשר לכמות ההכשרות והניסיון. יש פה עוד דפוס קולקטיבי. ראיתי מולי את כל הנשים שאני מכירה שהדפוס הזה מציב בפניהן חסם עצום לאורך חייהן, ויכולתי רק לדמיין מה היה קורה בלי החסם הזה.


יש עוד הרבה כאלה. דפוסים שהם בכלל לא שלנו. הם פשוט נדבקים אלינו, והופכים להיות חלק מאיתנו בלי שבכלל נדע. אבל כשמוציאים אותם אל האור - הם יכולים פשוט להתמוסס.


אם היו לוקחים את כל האנרגיה שאנשים משקיעים בחוסר הביטחון שלהם ומשקיעים אותה בדברים אחרים, דמיינו לעצמכן לאן האנושות היתה יכולה להגיע!


-----------------------


כשאני מלווה עצמאיות לעיתים קרובות אני יכולה לראות איך דפוסים כאלה או אחרים מקשים עליהן לממש את עצמן. בתוך תהליך הליווי אנחנו מזהות את הדפוסים ובוחנות דרכים מתאימות כדי לשחרר אותם.


אם משהו בטקסט נגע בך, או שיש לך שאלה, הארה או תהייה - מוזמנת מאוד לכתוב לי. אני תמיד שמחה לשמוע.

lidor.hagar@gmail.com


מכירה מישהי שיכולה להיתרם מהטקסט? פעם מישהו אמר לי "אל תתלבטי. אם יש משהו שנראה לך שיעניין אותי, שלחי לי". אימצתי את זה, וזה הוביל לדברים נהדרים. ממליצה גם לך :)


*גרסה ראשונית של הפוסט הזה פורסמה לראשונה בקבוצת הפייסבוק המעולה לנשים "השנה אני עושה כסף!"

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page